מנגנון ההסתגלות האכזרי

שתפיFacebook | עקובFacebook

מכירים את זה שאתם יושבים ברכב שנוסע מהר, אבל אתם לא מרגישים את המהירות? אם הרכב יגביר פתאום את המהירות שלו ב-50 קמ"ש תרגישו זאת היטב, הגב שלכם ידבק למושב. גם אם הרכב יאט פתאום תוכלו להרגיש זאת, אבל את המהירות עצמה לא תוכלו להרגיש. מה שאנחנו מרגישים בעצם, הוא לא המהירות בה אנחנו זזים, אלא השינוי במהירות. הרי בעצם כולנו זזים במהירות עצומה כל הזמן, כדור הארץ מסתובב סביב עצמו וסביב השמש, אבל אנחנו לא מרגישים בזה בכלל, כי המהירות הזאת לא משתנה.

הגוף שלנו רגיש מאד לשינויים, ופחות רגיש למצבים קבועים, וזה לא רק ביחס לשינויים במהירות, אלא גם ביחס לרגשות שלנו. הנטייה הטבעית שלנו היא לחשוב שאנחנו מרגישים שמחה או עצב ביחס למצב הקיים בחיים שלנו – אם אנחנו חולים, עניים ובודדים נרגיש בעיקר עצב, אבל אם נהיה בריאים, יפים, עשירים ונערצים נחוש בעיקר שמחה. מחקרים מקיפים מאד שנעשו בשנים האחרונות מצביעים על כך שזה פשוט לא נכון. האשליה הזאת נוצרת כיוון שברגע שאנחנו נעשים עשירים יותר, אנחנו באופן אוטומטי מרגישים טוב יותר. המסקנה המתבקשת מכך היא שיותר כסף = יותר אושר (ולהיפך), אבל האמת היא שמה שמסב לנו הרגשה טובה (או רעה) הוא לא הכסף, אלא השינוי בכמות הכסף שלנו. זה די גרוע בשבילנו, כבני אדם. למה? כי אם כסף היה מסב לנו אושר, המשימה שלנו הייתה די פשוטה, היינו מגיעים לסכום מסויים, וזהו, ניצחנו. אבל מה שאנחנו באמת צריכים כדי להיות מאושרים הוא השינוי, ושינוי לטובה, זה אומר שלא משנה כמה כסף (או הצלחה/נשים/אהבה/אוכל טעים) יהיה לנו, אנחנו נצטרך יותר.

למנגנון שאחראי על הגיהנום הזה אני קורא "מנגנון ההסתגלות האכזרי". זוכרים את המשוואה מהפוסט על דור ה-Y? "אושר שווה מציאות מינוס ציפיות". המוח שלנו מגדיר "מצב בסיס", זהו המצב הרגיל עבורנו, מה שאנחנו חושבים שהוא טבעי והגיוני. כאשר נסיבות החיים שלנו משתנות לטובה, מעל מצב הבסיס, אנחנו שמחים, כאשר הן משתנות לרעה, אנחנו עצובים. וזה (כמעט) לא משנה מה מצב הבסיס שלנו, אלא איפה אנחנו עומדים ביחס אליו. הומלס שקיבל נדבה של 200 שקל יכול להיות הרבה יותר מאושר ממיליארדר שהפסיד כמה מיליונים בבורסה – הם מגיבים לשינוי, ולא למצב הבסיס שלהם.

אז בואו נאמר שעבדנו מאד קשה והצלחנו להתעלות מעל מצב הבסיס שלנו – נניח קיבלנו העלאה בשכר – עכשיו אנחנו מאושרים מאד, הרבה דאגות כלכליות ירדו לנו מהראש, ואפשרויות חדשות נפתחו בפנינו. היינו רוצים שזה יהיה סוף הסיפור, ועכשיו נחיה באושר ואושר עד עצם היום הזה, אבל כאן נכנס לפעולה "מנגנון ההסתגלות האכזרי". לאחר פרק זמן מסוים, המוח שלנו מתרגל למצב החדש, ומגדיר אותו בתור "מצב הבסיס". מספר חודשים אחרי ההעלאה בשכר, הכסף הנוסף כבר לא מרגש אותנו. המוח התרגל, ואנחנו שוב צריכים שינוי כדי להרגיש אושר.

אולי בשלב הזה אתם חושבים לעצמכם שזה עוד פוסט סוציאליסטי שיוצא כנגד תרבות הכסף והצריכה, אבל האמת היא שכסף הוא פשוט דוגמה נוחה. מנגנון ההסתגלות פועל על כל צורה של שינוי לטובה, לא רק כסף. שמעתם פעם על זוג שנשוי עשר שנים, ונזכר בגעגועים בהתרגשות של השנה הראשונה לנישואים? מנגנון ההסתגלות האכזרי. אני אמשיך להשתמש בכסף בתור דוגמה מטעמי נוחות, אבל אל תטעו לחשוב שכסף הוא העניין כאן.

אז נראה שיש לנו מנגנון ש"מעלים" לנו את האושר מדברים שהשגנו אחרי זמן מסוים, למה?

כדי להבין למה המנגנון הזה פועל צריך להבין כמה דברים על איך פועל המוח שלנו. המוח שלנו הוא השליט הבלתי מעורער של כל מה שאנחנו מרגישים או חווים. עבור המוח שלנו זו לא בעיה לגרום לנו להרגיש אושר עילאי. מה שאנחנו חווים כתחושת אושר הוא חומר שמופרש בהוראת המוח שלנו, והוא יכול להפריש לנו אותו בכמות בלתי מוגבלת. באותו אופן, כשאנחנו מקבלים מכה באצבע הקטנה של הרגל, המוח שלנו גורם לנו להרגיש כאב נוראי, הוא עושה את זה בכוונה, והוא יכול באותה מידה להפסיק לעשות את זה. אם המוח שלנו היה רוצה, לא היינו מרגישים שום כאב אף פעם, והיינו מוצפים בתחושת אושר עילאית כל החיים. אבל הוא לא רוצה. למה? כי המוח שלנו הוא לא בדיוק "אנחנו", הוא ישות שיש לה מטרות משלה. חלק מהמוח שלנו הוא התודעה – זרם בלתי פוסק של מחשבות וחוויות – זה מה שאנחנו מזהים בתור ה"עצמי". התודעה שלנו רוצה להיות מאושרת. לתודעה יש שליטה על שרירים מסויימים בגוף, והיא יכולה לקבל החלטות ולפתור בעיות. אבל התודעה לא בדיוק חופשית, כי היא מקבלת באופן קבוע חוויות של עונג וכאב מהמוח הלא-מודע, ולו יש רצונות משלו.

אפשר לחשוב על כך קצת כמו על פרש שרוכב על סוס. הסוס רוצה לאכול גזר, ולפרש יש המון גזרים בתיק שלו. אם הפרש היה רוצה, הוא היה יכול להאכיל את הסוס בגזרים ולהפוך אותו לסוס הכי מאושר בעולם. אבל הפרש הזה לא רוצה סוס מאושר, הוא רוצה להגיע לאנשהו. לכן הוא נותן לסוס ממש מעט גזר כשהסוס דוהר בכיוון הנכון, ומרביץ לסוס עם מקל כשהסוס דוהר בכיוון אחר. הסוס המסכן אוהב את הגזרים ומפחד מהמקל, ובחוסר ברירה הוא דוהר בכיוון שהפרש מכוון אותו. כן, אתם ההסוס בדוגמה הזאת, והמוח הלא-מודע שלכם הוא הפרש – מעליב נכון? אבל זה המצב. חשבתם פעם למה סקס כל כך מהנה?

המוח השורד מניע את התודעה באמצעות עונג וכאב
המוח השורד מניע את התודעה באמצעות עונג וכאב

המוח שלנו לא מעוניין בתודעה מאושרת. מה שמעניין אותו הוא בכלל לשרוד ולהתרבות. לכן, כשהתודעה מבצעת פעולות שלדעת המוח יתרמו להישרדות או להתרבות, הוא משחרר לה תחושת עונג. למה לא יכלנו פשוט לחיות עם מוח שמאפשר לנו להיות מאושרים? כי האבולוציה היא תהליך תחרותי ומכוער שבו פרטים רבים מתחרים על משאבים מוגבלים, ורק חלק מהם זוכה לשרוד ולהעביר את הגנים שלו לדור הבא. יצורים עם נטיה להיות מאושרים מטיבם לא היו מצליחים לשרוד בסביבה כל כך תחרותית, והיו יוצאים ממאגר הגנים. הנה סיפור להמחשה:

לפני המון שנים, בארץ רחוקה, חיו בני אדם עם מוח שרצה רק שהם יהיו מאושרים. האנשים האלה היו מאושרים כל היום, כל החיים. הם לא היו צריכים לעבוד קשה, לא היו צריכים טכנולוגיות מתקדמות, לא כסף, ולא צבא. הם פשוט חיו באושר ושמחה. לרוע המזל, ממש לידם חיו אנשים עם מוח שרצה לשרוד ולהפיץ את הגנים שלו. הם היו הרבה פחות מאושרים, אבל הם היו בהתקדמות מתמדת. הם פיתחו טכנולוגיה, וצבא, ובשלב מסוים הם החליטו שכדי לשרוד טוב יותר הם יכולים פשוט לקחת את כל המשאבים של שכניהם המאושרים. לשכנים המאושרים לא היה שום סיכוי מולם, הם היו מאושרים ולא לוחמניים מטיבם. הם הושמדו במהרה, וכל המשאבים שלהם נלקחו שלל. זה אמנם סיפור דמיוני שהמצאתי, אבל אם תקראו על ההסיטוריה של טיבט, תראו שהוא לא עד כדי כך דמיוני. ככה עובדת האבולוציה. רק חלק מהפרטים זוכים לשרוד ולהתרבות, ומי שלא נלחם לשרוד בדרך כלל לא יתקדם הרבה. המוח שלנו הוא פרי אבולוציה של מיליארדי שנים, מה שאומר שהוא כנראה די טוב בלשרוד. אושר זו רק דרך לתת לתודעה מוטיבציה לעשות כל מה שהיא יכולה כדי לשרת את המטרה הזאת.

המצב הזה לא טוב במיוחד בשבילנו, בעלי התודעה. הישרדות זה טוב ויפה, ובאמת כל הכבוד למוח השורד שלנו שהצליח להביא אותנו עד הלום – אבל אנחנו רוצים להיות מאושרים, לא רק לשרוד, ואנחנו תקועים בתוך מוח שאין לו שום כוונה לאפשר לנו להגשים את המטרה הזאת. האם יש דרך לברוח מהמלכוד הזה ולהגיע לאושר אמיתי, מתמשך ורציף?

אז האמת היא שיש כמה דרכים, לא כולן מוצלחות. בואו נעבור עליהן יחד:

  1. לשחק את המשחק – אפשרות אחת היא לתת למוח השורד שלנו את מה שהוא רוצה, ולקוות שהוא יתן לנו בחזרה את מה שאנחנו רוצים. אם נצליח, בדרך כלשהי, להתקדם כל הזמן, ולהגיע להישגים גדלים והולכים, נמשיך לקבל מהמוח שלנו גזרים ונהיה מאושרים. השיטה הזו יכלה לעבוד אם הייתה לנו דרך לתכנן לעצמנו חיים כאלה. בשביל ליצור חיים כאלה אנחנו צריכים סדרה של ריגושים שהולכים וגדלים בהתמדה, ולעולם לא קטנים. יותר כסף, יותר סקס, יותר אהבה, יותר מכל דבר, בהדרגה, לאורך כל החיים. לי זה נשמע כמו משימה די בלתי אפשרית. המוח הוא כמו מפקד או מנהל שאפתן במיוחד, אחרת הוא לא היה שורד, והוא ימשיך להריץ אותנו קדימה כל עוד אנחנו מסוגלים לרוץ.
  2. סמים – סמים דופקים את המוח. אתה לא רוצה לשחרר לתודעה שלי הורמונים של אושר? אין בעיה, אני אסמם אותך ככה שלא תהיה לך ברירה ואתה תשחרר לי תחושת עונג כמו ילד טוב. זאת אסטרטגיה די אלימה, אבל זה לא כאילו המוח משאיר לנו הרבה ברירות, הוא זה שמריץ אותנו כבר מליוני שנים. בדוגמה שלנו, זה כאילו הסוס הצליח להכניס משהו למשקה של הפרש, ולגרום לו לשחרר גזרים בכמויות. בעזרת סמים באמת אפשר לחוות אושר באיכות וכמות שקשה מאד להגיע אליהן באמצעים "רגילים". הבעיה עם השיטה הזאת היא שהאנושות עדיין לא המציאה את "הסם המושלם". כל הסמים הקיימים היום סובלים מחסרונות חמורים, שהופכים אותם לפתרון מוגבל מאד. דבר ראשון, סמים הם מסוכנים. בניסיון להשיג עוד כמה מנות של עונג הם דופקים עוד כמה איזורים במוח שדווקא ממש לא היינו רוצים שידפקו. אני רוצה סם שיעשה אותי מאושר, אבל אם על הדרך הוא גם הופך אותי למפגר, זה כבר הרבה פחות אטרקטיבי. בעיה שניה עם סמים היא שהם עדיין כפופים למנגנון ההסתגלות. לאחר זמן מסוים אנחנו מתרגלים לרמת האושר החדשה, ועכשיו אנחנו צריכים מינון גדל והולך של הסם כדי לחוות אושר. זה גם אומר שעכשיו "מצב הבסיס" שלנו הוא כשאנחנו על סמים, מה שהופך את המציאות שלנו לחיוורת ועגמומית למדי, ומגביר את התלות שלנו בסם. בשנים האחרונות מדענים ברחבי העולם עושים התקדמות ניכרת בדרך לפתרון שתי הבעיות האלה. דוגמה אחת היא נסיון להשפיע על פעילות המוח באמצעות גלי רדיו שמחממים אזורים מסוימים, וכך יכולים להגדיל את היכולות שלנו ולהשפיע על מה שאנחנו מרגישים. חוקרי מוח מתקדמים כל יום יותר ויותר קרוב לפיצוח אופן הפעולה של המוח, מה שיאפשר להשפיע ישירות על מרכזי עצבים מסוימים, מבלי לפגוע באחרים, ואולי גם מבלי להיות נתון להסתגלות. עם זאת, צפוי לעבור עוד זמן עד שנראה פתרון מניח את הדעת מהכיוון הזה.
  3. מדיטציה – יש אנשים שטוענים שהגיעו להארה באמצעות תרגול מדיטציה. המשמעות של הארה היא בדיוק להצליח לצאת לחופשי ממנגנון ההסתגלות האכזרי שמשחרר לנו כמות קטנה של עונג כשאנחנו עושים משהו שטוב להישרדות שלנו. מי שהגיע להארה הצליח, לטענתו, להשתחרר מהתלות שלו בעונג. על פי הבודהיזם הטיבטי, מה שאנחנו מכנים "אושר" הוא פשוט הרגשה טובה ריקה מתוכן, ואילו אושר אמיתי מושג כאשר מוותרים על הניסיון להשיג אותה. בדוגמה שלנו, זה כמו סוס שהחליט להיגמל מגזרים. באמצעות שנים של תרגול, הסוס הצליח לוותר על תשוקתו לגזרים, ולהפסיק לפחד מהצלפות המקל, ולכן הוא באמת חופשי משליטתו הנוקשה של הפרש. זאת הסיבה שמתרגלי המדיטציה המסורים ביותר בוחרים בחיי נזירות. הם מתנתקים מה"גזרים" בדמות כסף, מין, אהבה וכוח, ובכך הם שואפים לגמול את עצמם מההתמכרות לרגשות חיוביים, ולהשתחרר משליטתו של המוח. יכול מאד להיות שזהו נתיב הפעולה החכם וההגיוני ביותר במצבנו, בעיקר אחרי שראינו כמה גרועים שני הנתיבים הקודמים. מצד שני, זה לא פתרון זול. הוא דורש כמות עצומה של זמן ותרגול, וכרוך בוויתור על כל הנאות החיים, על כל החלומות והשאיפות שלנו. זאת החלטה כבדה, ואני באופן אישי עדיין לא מוכן אליה.

    מדיטציה
    במדיטציה הסוס לומד לוותר על הגזרים

אז נראה שאין כיום פתרון מקיף לבעיה הזו. גם הדרכים המוצלחות ביותר שאנחנו מכירים להשיג אושר נותנות פתרון זמני בלבד, ואז אנחנו נאלצים להתמודד עם שעמום ורגשות שליליים עד שאנחנו מוצאים חדשות. האמת היא שאולי המצב הזה הוא טוב, כי אם ננסה לדמיין לרגע איך יראה עולם שבו כן פתרו את הבעיה הזאת, יכול להיות שלא ממש נאהב את מה שנראה. עולם שבו אנשים מאושרים כל הזמן הוא עולם שבו לאף אחד אין סיבה לעשות שום דבר, כי לכולם כבר יש את כל מה שהם יכולים לרצות. בכל מקרה, זאת סוגיה פילוסופית מאד כבדה. אולי אני אתייחס אליה יותר בהרחבה בפוסטים הבאים, אבל בינתיים בואו נראה מה עושים בעולם הלא מושלם שאנחנו חיים בו כיום.

  1. הסתגלות עובדת גם הפוך – נכון שזה מבאס שאי אפשר להיות מאושרים לנצח כשהחיים שלנו משתפרים, אבל באותה מידה, גם כאשר אנחנו עוברים משבר מנגנון ההסתגלות ממשיך לפעול ומחזיר אותנו לרמת האושר הבסיסית שלנו בתוך פרק זמן מסוים. בספר "היפותזה של האושר", מציג הפסיכולוג ג'ונתן היידת מחקרים לפיהם אנשים שלקו במחלות חמורות חזרו לרמת האושר הקודמת שלהם בתוך מספר חודשים. המוח השורד אולי חוסם אותנו מלהגיע לאושר מוחלט, אבל הוא לפחות מגן עלינו מלהגיע לאומללות מוחלטת.
  2. מנגנון ההסתגלות פועל תמיד, אבל לא באופן שווה – למרות שבאופן בסיסי אנחנו מסתגלים לכל דבר, יש דברים שאנחנו מסתגלים אליהם ממש מהר, ויש דברים שממש לאט. למשל, מחקרים מראים שתחושות טובות הנובעות מיוקרה חברתית, למשל שעון מהודר, רכב מהודר או סטטוס חברתי חדש, נוטות לחלוף מהר מאד וללא השפעה על רמת האושר הכללית. לעומת זאת, אושר הנובע מחוויות (כמו טיולים) או מערכות יחסים אוהבות נשאר לאורך זמן, ומשפר את רמת האושר הכללית. אולי אחרי עשר שנים של נישואים תתרגשו פחות מאשר בשנה הראשונה, אבל עדיין תהיו תחת השפעה חיובית משמעותית. מהצד השני של הסקאלה, לרעש מסתגלים ממש ממש לאט ויש לו השפעה שלילית מתמשכת, אז אם רציתם לקנות דירה ליד הרכבת או מעל כביש ראשי (אהמ אבא ואמא…) מתוך הנחה ש"תתרגלו לזה", תחשבו שוב.
  3. אל תקחו את החיים יותר מדי ברצינות – תחושות טובות הן רק תחושות טובות, ותחושות רעות הן רק תחושות רעות. התחושות האלו באות והולכות, ורוב התהליך הזה בכלל לא בשליטתנו. מי שמייחס יותר מדי חשיבות לרגשות שלו, בעיקר לרגשות שליליים, נתקע בתוך לופ נוראי – הוא מרגיש רע, אז הוא מרגיש רע לגבי זה שהוא מרגיש רע, ואז הוא מרגיש עוד יותר רע וכן הלאה. מסכן! אם במקום זה תוכלו להסתפק בפשוט להרגיש רע ולא לאכול סרטים לגבי זה, הכל יעבור הרבה יותר מהר.
  4. תתרגלו לאכזבות – בלי תחושות שליליות, המוח שלנו לא מסוגל לחוות תחושות חיוביות. אנחנו חייבים לחוות גם רגשות שליליים, כי השינוי שאנחנו חווים כשאנחנו עוברים מהם לרגש חיובי, הוא מה שבאמת עושה אותנו שמחים. רגש שלילי ורגש חיובי הם שני הצדדים של אותו מטבע, אז בעצם… רגש שלילי הוא דבר טוב! (עם זאת, אם אתם חווים רק רגשות שליליים, והמצב הזה נמשך יותר משלושה חודשים, אולי כדאי לכם להיעזר במישהו כי חבל שתסבלו סתם. אם אתם לא יודעים מאיפה להתחיל שלחו לי מייל.)
  5. תרגלו מדיטציה – למרות שהמדיטציה הופיעה ברשימת הפתרונות שלא עובדים, האמת היא שהיא כן עובדת, פשוט באופן חלקי. לא צריך להגיע להארה מלאה כדי ליהנות מתחושת הקלילות והרוגע שתרגולי מדיטציה מוסיפים לחיי היום-יום. באופן כללי, אם התחברתם לסעיף "אל תקחו את החיים יותר מדי ברצינות" – מדיטציה היא דרך מצוינת להגיע לשם. יש אלפי סוגים שונים ומשונים של מדיטציות, לא ניסיתי. אני ממליץ על שני סוגים שעובדים עבורי. בסוג הראשון אתם יושבים בנוחות (רצוי עם גב זקוף) ומנסים לשים לב לתחושה של האויר היוצא והנכנס לאף שלכם, בלי להתרכז בשום מחשבה אחרת, במשך כל פרק זמן שבין כמה שניות לכמה שעות. בסוג השני אתם שמים נעלי התעמלות ויוצאים לריצה של שני קילומטרים לפחות בקצב קל ורגוע. למדיטציה הזאת מייחסים גם סגולות של הרזיה וחיטוב הגוף, אבל לי זה בעיקר מנקה את הראש.
  6. תמשיכו לחקור – האינטרנט (והעולם בעצם) מוצף בחומרי "עזרה עצמית" ממש כמו הפוסט שבדיוק קראתם, עם המלצות שונות ומשונות על איך נכון לחיות, וציטוטים של פבלו נרודה. חלק מהתכנים האלה הם שטויות, וחלקם דווקא ממש רציניים ומבוססים על מחקר מדעי מעמיק – אבל גם הרציניים מביניהם נכונים רק באופן כללי. הם לא מותאמים ספציפית למבנה האישיות ונסיבות החיים הייחודיים לכם. אני לא אומר לא לקרוא את הדברים האלה ולהחכים, אבל אין מנוס מלהשלים אותם באמצעות מחקר עצמי. שאלו את עצמכם אחת לתקופה מהם הדברים שעושים לכם טוב, תוודאו שאתם במסלול הנכון, ושאתם לא משקיעים יותר מדי בדברים שלא הופכים אתכם למאושרים יותר.
שתפיFacebook | עקובFacebook

5 תגובות בנושא “מנגנון ההסתגלות האכזרי”

  1. אני קראתי דברים שונים לחלוטין על אושר. כלומר על איך לחיות בשגרה פשוטה שכוללת טקסים קבועים שאנחנו אוהבים מספקת לנו אושר נוח לצד עשייה מתמשכת בשביל עתיד טוב יותר.
    כך באופן מאוזן בין הנאות בהווה ועבודה למען הנאות בעתיד אנחנו שומרים על רמת אושר מתמשכת. אנחנו צריכים להוסיף לזה גם תכלית , משמעות , זה יתן לנו סיבה לחיות.
    כך שהפוסט שלך ניפץ לי לחלוטין את מה שידעתי עד כה, אתה בעצם אומר שעלינו לשחרר את ההורומונים הנכונים לאושר על ידי קיום חוויות שונות הגדולות מקודמיהן. אבל החוויות האלה לטעמי הן תמיד מרגישות ריקות כשאין תכלית.
    היה לי בן זוג שכל הזמן רצנו ממסעדה למסעדה מפוארת יותר. די , נחנקתי. לא הייתה משמעות עמוקה למה שעשינו. כל החוויות האלה שאנחנו רוצים להספיק לעשות הן מה שחברות ותאגידים מנסים למכור לנו. אם נדע להיות לא מכורים אליהם, להנותים מסוימים להשתחרר מהצור

    1. אם נדע להיות לא מכורים אליהם, להנות רק מחוויות מסוימות בעל משמעות עמוקה, ובעצם להשתחרר מהצורך להתלבש יפה או להיות בעל בית מפואר. נוכל להקדיש זמן לאהבה אמיתית, לחיבור אל עצמנו ואל סביבתינו. נוכל להיות אדיבים לסובבים אותנו, לקהילה שלנו וככה להרגיש שיש לנו משמעות כאן.
      אז הרווחנו גם אושר מתמשך על ידי סיפוק מטקסים וחוויות קבועות או לא קבועות שלנו (לטוס לחול למשל יכול לשבור שגרה)"וגם חיים בעלי משמעות.

  2. הגרוש וחצי שלי: דמיין פסקול של into the wild ברקע.

    אם לפשט את תפיסת העולם שלי, אני מחלקת את המהות האינדיווידואלית לשניים: מה שהגיע מהטבע ומה שהגיע מתרבות-מעשה-ידי-אדם.
    אני מאמינה שהאושר הכנה נמצא אצל אלה שמנותקים מהעולם התרבותי שהאדם יצר וחיים בחיבור מוחלט עם הטבע. ככל החיות.
    זו אחת הסיבות שעולם הערכים שמנחה אותי הוא טבעי-טוב, תרבותי-פחות.
    ההשפעות התרבותיות עלינו מהיום שנולדנו מרחיקות מאיתנו את האפשרות לקיים את הדברים שטבעיים לנו בצורה 'הנכונה' או בצורה 'כנה', ובתכלס, גם מרחיקות אותנו מהאושר שיכול להיות מנת חלקנו אם נצמצם את העיוות.
    מה בפרקטיקה? החלק הקשה, הוא להגיע להבנה פנימית עמוקה עד שמצליחים להבין מה בנו מגיע ממקום טבעי ומה ממקום תרבותי. זה נשמע קל, אבל עבור יצור שמנותק אלפי שנים מהטבע שלו, מאוד קשה לעשות את ההפרדה הזו.
    (אגב, בתור מי שעושה את התהליך הזה מילדות, אני נוהגת לבחון את ההבדלים ביני לבין יצורים חיים אחרים כדי להגיע למסקנות. התשובות לשאלות האלה הן מאוד אנרגטיות, ופחות ניתנות לביטוי מילולי. איכשהו, בסוף אתה מבין שהגעת למסקנה, אתה פשוט לא יודע איך לומר אותה)

    מרגע שאתה מבין מה אצלך תרבותי גרידא, (והבנת שלטבע אתה לא יכול לחזור כי המשקעים התרבותיים הם כבר די כבדים ולא הפיכים), אתה יודע להתייחס לנושאים האלה בערבון מוגבל בחיים שלך, וגם לבוז להם. אתה מבין שזה רק כלי במשחק שלך שעוזר לך לנוע בעולם שמונע ע"י תרבות.
    אתה מבין שאתה עטוי תחפושות שמשרתות את המטרות החברתיות שלך (כמו בגדים, הרגלים..). שזה די מבאס מחד שאתה 'מחויב' לעולם הזה ומבזבז על זה ים זמן ואנרגיות(הכל עניין של בחירה:)), אבל מצד שני המשחק הזה די מצחיק כששמים אותו במקום הנכון בחייך.
    התהליך הזה משחרר מכבלים ובעיקר, הופך את ההשפעה של האלמנטים התרבותיים האלה עליך ועל האושר שלך לקטנה יותר.

    1. היי שירלי, מה שחלקת איתנו כרגע נשמע מאוד מרתק ואף סוחף. זה ממש על קצה המזלג. יש מקורות מידע נוספים בהם קראת ומהם הסקת את התבונות שלך?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *